רוח קדימה 

החוק אינו מונע פרסום מדגמים בזמן ההצבעה ובטרם סגירת הקלפיות בבחירות פנים-מפלגתיות. אבל זו פגיעה מהותית בתהליך הדמוקרטי.

ההחלטה להאריך את שעת ההצבעה בפריימריס בקדימה הייתה, כנראה, בסמכותו של השופט ארבל. אבל זהו שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק.

ספק אם ציפי לבני יכולה להקים ממשלה. ברור, שהיא לא יכולה להקים ממשלה יציבה ומתפקדת. אבל עצם היומרה של המחליפה של המחליף להגיע לכס ראש הממשלה מבלי להעמיד את עצמה למבחן העם היא עיוות השיטה הדמוקרטית בישראל.

"דמוקרטיה" היא שלטון העם. היא יותר מסעיפי חוק. אי אפשר להשיג לגיטימציה ציבורית רחבה, הדרושה כחמצן לקבל ההחלטות הרות הגורל שלפנינו, באמצעות 'ניצחון' דחוק ומפוקפק בבחירות מפלגתיות.

אם ניתן להגדיר מהי "רוח קדימה" הרי שזו חטיפת השלטון והיאחזות בקרנות המזבח השלטוני. כך הוקמה קדימה, כשמיעוט מקרב סיעת הליכוד בכנסת הקודמת פרש ממנה. במקום להחזיר את המנדט ולהתפטר מהכנסת (כך עשה רק צחי הנגבי) - התבצרו הפורשים במשרדי הממשלה. כמעט כל אחד מהפורשים הפך לשר.

רוח זו המשיכה לרחף על כהונת ממשלת אולמרט, בה הייתה לבני שותפה בכירה למדיניות הכושלת. שנתיים אחרי מלחמת לבנון השנייה המשיך אולמרט לכהן, אמנם עם רוב פרלמנטרי אבל ללא כל תמיכה ציבורית באופן חסר תקדים.

ספק בעיני אם הניסיון הנוכחי לחטוף עוד כמה חודשי שלטון מקרטע יצלח. אבל הוא בוודאי מלמד על הפחד העמוק של קדימה מבחירות, בניגוד לספין של קמפיין לבני בפריימריס והוא בוודאי עולה בקנה אחד עם רוח קדימה.